סיימון גרין, שידוע יותר בשמו הבימתי בונובו (Bonobo), יופיע בארץ ב-21 לפברואר. בונובו הוא מוזיקאי בריטי שמתגורר כרגע בלוס אנג'לס ואין לי כל כך דרך להגדיר את המוזיקה שלו. אולי משהו כמו ביטים-אלקטרונים-שבורים-רפיטטיבים-עם נגיעות ג'אז מלמעלה אבל תכל'ס ההגדרה לא באמת משנה. אז לכבוד הגעתו לארץ הקודש קבלו שלושה סרטונים ששווה להכיר. גם הפעם, קודם הקליפ ואז הסבר קצר.

1. Cirrus: צליל ההיכר של בונובו

הקליפ Cirrus הוא מתוך האלבום "The North Borders" שיצא בשנת 2013. המשמעות של Cirrus  באנגלית היא קְנוֹקֶנֶת, נו אתם בטח מכירים את זה מגפנים. אלו הגבעולים המסולסלים שעוזרים לצמח לטפס. הקליפ הזה הפך לצליל שמגדיר את בונובו. המוזיקה יפהפייה, הויז'ואל מקסים אבל השילוב ביניהם הופך את זה לגדול יותר מסך החלקים. כמו ששמתם לב כשצפיתם בסרטון המוזיקה מורכבת מקטעים שחוזרים על עצמם ומתפתחים תוך כדי, לא עיגול שחוזר לאותה נקודה אלא ספירלה או קנוקנת, משולבים עם אלמנטים גזורים מתוך גלויות שנראות כמו סרטונים ישנים של אמריקה בשנות ה-70 שבתורם הופכים למכונות תעשייתיות, בוכנות ורובוטים. ובסוף הסרטון שקט, ילדה רצה לאחור, ילד קופץ על טרמפולינה ועולם בנוי אבל בלי אנשים. הלופים שהתחילו כאנשים, הפכו לרובוטים ונעלמו.

2. No Reason: כשהביטים מאיימים לכלוא אותך

בקליפ הזה בונובו מתייחס למחלה חברתית יפנית, "היקוקומורי", ואולי גם מנסה להגיד משהו על הביטים השבורים שלו. היקוקומורי זו תופעה יפנית של צעירים שמסתגרים בתוך חדריהם ומבודדים את עצמם בצורה קיצונית מהחברה, והקליפ לוקח את הצופה אל תוך עולמו הפנימי והדי קלאוסטרופובי של צעיר כזה. הסרטון ממש נכנס אל תוך תודעה כזאת. זה כמובן במימד הברור של הסרטון, אבל אולי בונובו מנסה להגיד משהו עמוק יותר על המוזיקה שלו (וכמובן גם במאי הקליפ, אוסקר האדסון). אם בקליפ הקודם המוזיקה התייחסה לעולם מהונדס ומלאכותי שבו אנשים הפכו למכונות, כאן בונובו מציב תמרור אזהרה. בלופים החוזרים טמונה סכנה והם יכולים לסגור עליך ולנתק אותך מהמציאות. כדי לצאת מהפסימיות שימו לב לסרטון היפהפה על מאחורי הקלעים.

3. Kerala: כשהביט לא נותן לך להתקדם

הסיפור פשוט, בחורה בורחת ממשהו לא ברור תוך כדי התקלות באנשים וכדי למצוא מנוחה עולה לגג גבוה. הקליפים הקודמים היו יפים וזרמו אבל את הקליפ הזה מעצבן לראות. הקפיצות בקליפ כאילו מתנגדות לצפייה רציפה. העלילה שנפרשת בקפיצות קטנות יכולה לשגע, אבל גם כאן הקשר בין המוזיקה לויז'ואל כל כך הדוק ויפה. בחורה במנוסה והסרטון מנסה להיאחז בה, הוא לא נותן לה לברוח, שולח אליה קנוקנות. באמצע הסרטון מופיע רגע מיוחד, רגע שדרכו אפשר לפרש את הסרטון. הקטע היחיד שבו אין קפיצות, במוזיקה ובמצלמה, הוא הקטע בו הבחורה מניחה את הידיים על האוזניים ומנסה לחסום את הצליל.

ההסתכלות של בונובו על האנושות השתנתה, בסרטון הראשון הביט הפך את האנושות לרובוטים ענקיים, הסרטון השני ירד לפרטים, התמקד בתופעה אנושית ספציפית ובחדר של אדם בודד ובסרטון השלישי הביט מוביל לשיגעון ולכן הפתרון הוא לעלות לגג ולהסתכל על האנושות ממרחק.

תראו מה זה, בסך הכל רציתי לשתף סרטונים יפים ויצא לי מדרש יוטיוב.