פרסומות יפניות מוזרות למנה חמה: איך יפני אחד שינה את העולם

אז לפני חודש השתתפתי ב"פסטיבל שאון חורף" ואנשים אשכרה יצאו מהבית כדי לשבת ולראות סרטונים לא שגרתיים מתוך הבלוג. בחלק הראשון הקרנתי סט סרטונים, מעין הקרנה קולקטיבית עם (ניסיון ל…) מעט דיבורים. חשבתי שפשוט אלחץ פליי ואתן לאנשים לשקוע לתוך החוויה אבל גיליתי שיש רצון לקונטקסט. אני בתוך הסרט, רואה המון סרטונים במהלך השבוע ומסוגל לעכל בקלות, אבל כדי להכניס גם אחרים לעניין נדרשת צפייה מודרכת. החלק השני כלל הרצאה על פרסומות יפניות מוזרות למנות חמות. חוק יוטיוב #522 קובע שלכל סרטון מוזר תהיה מחווה יפנית עוד יותר מטורללת, אבל כאן יש בנוסף גם סיפור מעניין ומיוחד. יאללה, מתחילים עם סרטון ראשון:

וואו! איזה סרטון. רצף של סצנות לא קשורות, יפני אוכל נודלס ואז נכנס הנודלס עצמו בגודל אדם  ושובר את הקיר וקומקום שופך כדוריות כסף ונשר מפלצתי מזיז שעון גדול לתלמידה בית ספר יפנית ואלו רק השניות הראשונות. בסוף אחרי קטע האנימציה הקצרצר, מסיים הגיבור (אני מניח שהוא הגיבור) בגן עדן שמלאך נודלס מערסל אותו. אולי המסר של הפרסומת אמור להיות "יש הרבה בלאגן בחיים, אבל רק עם נודלס אתה יכול להירגע" (דמיינו קריין עם קול גברי עמוק אומר את השורה הזאת).

לחברה המפרסמת קוראים Nissin, ועליה אני הולך לדבר בדקות הקרובות. אם בשבילי מנה חמה היא מוצר תעשייתי בטעם פלסטיק שאמור להחליף אהבה של אמא שעסוקה מדי מלדאוג מלבשל, תחליף לדאגה תזונתית, אצל היפנים מדובר על סיפור מלא השראה של חזון יוצא דרך, יצירתיות ודאגה לאנושות.

מומפוקו אנדו

הסיפור של החברה הזאת מתחיל עם הבחור למעלה, מומפוקו אנדו, מייסד החברה. אנדו מסתובב אחרי מלחמת העולם השנייה ביפן ורואה את העוני, התור הארוך לאוכל ואת המחסור באטריות נודלס. השלטון האמריקאי ביפן של אחרי המלחמה הפנה את כל הקמח לייצור לחם ולכן לא נשאר מספיק בשביל אטריות, אוכל שמותאם יותר לתזונה ולמסורת היפנית. אנדו מחליט לעשות מעשה ולפתח נודלס זול וקל להכנה, הוא מסתגר בצריף הקטן שלו ואחרי שנים של פיתוח הוא ממציא ב – 1958 את הצ'יקן ראמן! יש המון אגדות על אנדו בתקופה הזאת, סוג של סיפורי צדיקים, אומרים שהוא ישן רק 4 שעות בלילה בשנים האלה ולא יצא לחופשה מעולם אבל הסיפור הכי טוב הוא שאת ההארה להמצאה הגיעה אחרי ניסיונות רבים כשאנדו ראה את אשתו מטגנת את הנודלס לפני הבישול! כנראה שזה מקצר משמעותית את הזמן ומאפשר לשמור על הטריות. וכך הגיעה למדפי הסופרים ההמצאה החדשה, מדובר על שקיות עם נודלס בטעם עוף שמחממים ואז שמים בתוך קערה. בשנת 1971 אנדו רצה להגיע גם לאירופה ולארה"ב, אבל שם לא כל כך אהבו את ההמצאה. לאמריקאים אין קערות עץ לאכילת נולדס והם גם פחות מסתדרים עם מקלות אכילה. אנדו נאלץ להמציא את מה שלימים ישנה את חיי התלמידים בישראל ויגרום לכוויות בלשון – המנה החמה! במקום לנסות לחנך את האמריקאים, אנדו השתמש באבחנות החדשות של הקשר בין הצרכן למוצר ולהרגלי האכילה שלו. הוא שם את הנודלס בתוך קופסה יחד עם מזלג. כמובן שהכול היה עשוי פלסטיק (או ליתר דיוק פולאתילן מוקצף) כי אמריקאים א ו ה ב י ם פלסטיק. זה גאוני, במקום שישימו את הנודלס בקערות אנדו הביא את הקערות לנודלס. זה נכון גם מבחינה הייצור, אנדו נתקל בקשיים עם הכנסת הנודלס לכוס, אז הוא פשוט עשה הפוך והלביש את הכוס על הנודלס (אפשר לראות את זה כאן). אנדו בחר לשחרר את הפטנט לעולם כדי שאנשים יוכלו לאכול אוכל טעים ואיכותי בזול ובקלות וכמובן שהוא המשיך לפתח ולהמציא. בשנת 2005 כשהיה בן 94, אנדו המציא את נודלס החלל ועכשיו גם אסטרונאוטים יכולים לעוף על ספגטי בטעם בולונז בחוסר כבידה.

ואחרי ההסבר הארוך קבלו את הפרסומת הכי טובה לנודלס שראיתי. תתכוננו לשילוב בין אקשן, דרמה ואהבה על פירורי פרסומות ישנות של נייק וזומבים (כמובן שהסרטון כבר עלה בבלוג בעבר, מי שימצא איפה יקבל סרטון בונוס):

אם יצאתם מבולבלים אולי יעזור לכם לדעת שהסרטון מסתיים בשורה "יש הרבה טרנדים חולפים בעולם אבל אין דבר יציב כמו נודלס של ניסין".

וכך מסתיים לו הסיפור על מומפוקו אנדו ואיך הוא שינה את העולם ועכשיו כמה אנקדוטות קצרות:

– היפנים כל כך אוהבים את ההמצאה ומעריצים את אנדו עד שפתחו מוזיאון לאטריות ראמן ביוקוהומה! יש שם כמה קומות, אפשר לחוות איך זה להיות נודלס ולעבור את תהליכי הייצור במפעל, אפשר להכין נודלס משלך בטעם ייחודי ועם אריזה אישית וכמובן לאכול במסעדות ראמן שונות, כי מתברר שבכל מקום במזרח מכינים את זה קצת שונה. אני ממש רוצה להגיע לשם!

– ניסין כל כך מגניבים שאפילו בעמוד הבית שלהם יש סרטון מאנגה על חייו של אנדו. למה טבעול, חברה אחרת שעיצבה לי את הילדות, לא נראים ככה?

– קבלו עוד שני סרטונים לפינוק. אחד שגם היה כבר בבלוג ומתאר את חווית האכילה מפוצצת הראשים ומשנת המגדרים והשני הוא חלטורה של שוורצנגר בימים שעוד היה מר עולם ועל הכוח שהוא מקבל מאכילת נודלס.

 

 

חמישה סרטונים לסוף השבוע

בכל סוף שבוע אני מסנן את הסרטונים שראיתי ומעלה לכאן חמישה. כל פעם אני מתלבט ארוכות אילו סרטונים להעלות, מנפה וממיין. תמיד נשארים סרטונים בחוץ שאני מתבאס שלא יקבלו חשיפה. אני מרגיע את עצמי במחשבה שהסרטון שלא הגיע לגמר ועלה לכאן יקבל חשיפה בשבוע הבא, אבל גם בפעם הבאה אני מחויב לחמשת הסרטונים וכנראה שוב אותו סרטון יישאר בחוץ. אז אני רואה סרטונים מדהימים ומתבאס, רואה ודומע. ופתאום זה הכה בי! הקונספט של חמישה סרטונים זה קונספט שלי, תבנית פנימית, ולפעמים אני יכול לחרוג ממנו. גם אם החלטתי על משהו אני יכול לשנות. אז היום יש שבעה סרטונים לסוף השבוע!

1. ביצה פינית קופצת: ב-2011 שודר סרטון קומי של שחקן פיני בשם Riku Niemiesen. ריקו נמצא בתוך תחפושת של ביצה בגודל 60 ס"מ העונה לשם מונמיס, איש ביצה בפינית. אני לא יודע איך לא כואבות לו הרגליים בטירוף אבל הוא מצליח לקפוץ ולשיר בקול מטריד. שם השיר הוא Pomppu Fiilis שאפשר לתרגם כ"רגשות קופצים". תתכוננו לשיר שלא יצא לכם מהראש השבת.

2.המאסטר פיס של המנות החמות: הפרסומת הכי טובה לאטריות ראמן שראיתי,  ותיקי הבלוג אולי יזכרו את חברת nissin שאחראית לפרסומת והוזכרו כאן בעבר. בכל מקרה, במצעד פרסומות המנות חמות שאעשה מתישהו, הסרטון הזה כנראה יקבל את המקום הראשון. שילוב ז'אנרים מופרע של אקשן, אימה, זומבים, רפרור לפרסומות נייק ישנות, דרמת ילדות גורמו לי להיות דרוך לכל אורך הסרטון. ואם תמצאו את ששת הנשים שמתחבאות בסרטון ואוחזות קערת מרק מהבילה תזכו לתואר יקיר הבלוג (אני מצאתי 4). המשפט בסוף שאמור להפוך את כל הסרטון להגיוני אומר שיש הרבה אופנות חולפות אבל דברים שאנחנו אוהבים נשארים לעד, כמו מרק ראמן ביתי. ואל תשכחו להפעיל כתוביות ביפנית. עדכון: הסרטון המקורי ירד, מצאתי סרטון חלופי אבל אין כתוביות. באסה.

3.שילוב פצצה בין מוזיקה לסיפור: הלכתם פעם לקבל הלוואה מהבנק? סוני ג'ון מור, שידוע יותר כסקרילקס (Skrillex) כנראה עשה את זה. הוא מחבר כאן את המוזיקה האלקטרונית הקשוחה שלו לסיפור על בחור שהולך לבנק ומבקש הלוואה. זה סרטון שראיתי כבר כמה פעמים וכל פעם אני נהנה לצפות בו מחדש. יש כאן שילוב נדיר בין מוזיקה לסיפור, רפטטיביות מוזיקלית  יחד עם תבנית ויזואלית שמשתנה קצת. קשה לחבר בין סוגי מדיה שונים, סאונד ווויז'ואל, כך שכל אחד יעמוד בפני עצמו אבל גם יעצים את האחר ובסוף מישהו ירצה לראות את זה. הסרטון הזה הוא עדות נדירה להצלחה.

4.סיוט מלכותי באנימציה: אנימציה פשוטה בשחור ולבן מספרת את סיפורו של מלך שמסרב להכניס אנשים למגדל. תנו לעצמכם לראות בנחת ולשקוע לתוך החוויה. לא אלאה אתכם בעוד לינק אבל גם הסרטון הזה מזכיר סרטון שהעליתי בעבר. רמז- משהו עם חזנות.

5.סבא מאיר ז"ל: סבא מאיר כנראה היה דמות מרשימה אם נכדיו, עודד ויניב, חיברו עליו שיר כזה. מעלים את זכרו של סבא מאיר ותוך כדי רוצחים את "פוקר פייס" של ליידי גאגא. מרשים וממש לא ברור אם זה אמתי או פרודיה.

תודה לכל מי שהגיע עד כאן, נגמרו חמשת הסרטונים הקבועים ועכשיו לסרטוני הבונוס.

6. מחווה לסימפסונס: הפתיח של משפחת סימפסונס הוא אחד הדברים המוכרים. והנה מחווה של מעריץ שלקח את הפתיח וביצע אותו באנימציה מטרידה כחלק מפרוייקט רחב יותר של חגיגות 25 שנה לפרק הפתיחה של הסימפסונס. והכל נראה כאילו מצולם על קלטת VHS ישנה וקופצנית. תודה לעולם שאנחנו חיים במציאות שיש בה יוטיוב.

7. סרטון סיום: כדי שלא תיכנסו לשבת בפאניקה, אסיים עם סרטון ישראלי מצוין. תם מטקליף מראה לכולם איך עושים וידאו ארט. את התרגיל הוא עשה עוד כשהיה בלימודים ומאז הוא משתף פעולה עם איתי זבולון, עוזי נבון ורועי כפרי. יאללה שתהיה שבת ויהיה שלום.