אנדי וורהול אוכל המבורגר או למה אני מתעב את פייסבוק ומאוהב ביוטיוב?

שנת 1981, יורגן לת' (Jørgen Leth), במאי דני מוערך והמורה של לארס פון טרייר נוחת בניו-יורק עם שאיפה בוערת אחת: לצלם סרט דוקומנטרי על אמריקה! סרט שינסה לשקף את נשמתה של ארצות הברית. הסרט, ששמו הוא "66 סצנות מאמריקה", מורכב כמובן מ-66 שוטים המתארים את המציאות האמריקאית ומשלבים בין אנשים שעומדים מול המצלמה ואומרים מהיכן הם, ברמן מכין משקאות, גשר ברוקלין זוהר בלילה או פשוט סוכר וקטשופ על שולחן בדיינר רנדומלי.

הסצנה היפה ביותר היא צילום בטייק אחד של אנדי וורהול אוכל המבורגר מול המצלמה. לת' היה להוט ללהק את אנדי וורהול לסצנה אבל איך הוא יגיע אליו? לת' לא הכיר אותו או אף אחד מהסובבים את וורהול. את אנדי וורהול אתם מכירים נכון? גאון אמריקאי ששייך לזרם אמנות ה"פופ – ארט" ועסק בקשר שבין אמנות ותרבות פופולרית. הוא זה שהפך את קוקה קולה ומרלין מונרו ממותגים ליצירות אמנות וטבע את המונח "15 דקות של תהילה". בעיני רבים הוא אשם במחשבה שעולה כשנכנסים למוזיאון בימינו "זאת אמנות? הילדה בת ה-5 שלי יכולה לעשות דברים יפים יותר".

וורהול באותם שנים היה מגה-סלב, האמן שהתעסק במותגים הפך למותג בעצמו, ואף אחד מחבריו של יורגן לא האמין שהוא יצליח להגיע אליו. הם טענו בצדק שוורהול מוקף בעוזרים שעוצרים מלהגיע אליו וגם אם לת' יצליח לדבר איתו וורהול בעצמו לא פראייר, מודע לערך שלו ולוקח על השתתפות בפרסומת בערך 75,000 דולר (!). אבל יורגן התותח פשוט הלך יום אחד ל"בית החרושת" (The Factory) כדי לנסות את מזלו. בית החרושת הוא הכינוי לסדנה של וורהול ונשמע כמו ה-מקום להיות בו באותה תקופה. הסתובבו שם תמיד האנשים הכי מעניינים, ערבוב של אמנים, זמרים ודוגמניות. יורגן ניגש לוורהול, שכנראה לא הייתה באמת בעיה לדבר איתו ותיאר לו את הסצנה. וורהול התלהב מאכילת ההמבורגר והסכים להשתתף. אחת הסיבות שוורהול אהב את הרעיון היא שמדובר בסצנה "אמתית". לראות מישהו שממש אוכל המבורגר ולא משחק מישהו שאוכל המבורגר זה קשה. מכירים את זה שכשאנחנו מול מצלמה נכנס המבט החיצוני וכל הפעולות השגרתיות שלנו מפסיקות להיות אותנטיות? ראיתם פעם סיור של "תגלית" עובר בשוק? הבאסטיונרים צועקים חזק יותר וכל ניסיון לייצר אותנטיות בשילוב מבט חיצוני בסוף הופך לזיוף.

באותו יום שוורהול היה אמור להגיע, לת' היה לחוץ. הוא לא ידע אם וורהול באמת יופיע לאתר הצילומים והוא שלח את העוזר שלו להביא מספר המבורגרים ועדיף עם אריזות נייטרליות בלי לוגו. כשוורהול הגיע השאלה הראשונה שלו הייתה כמובן "איפה ההמבורגר של מקדונלד?". יורגן ענה בחרדה תוך שהוא כבר מדמיין איך וורהול עוזב בכעס שהוא חשב שווורהול לא ירצה להיות מזוהה עם מותג ספציפי. אבל וורהול ענה לו שזה היופי שבעניין. למזלו של יורגן, וורהול הסתפק בהמבורגר של ברגר קינג.

הוראות הבימוי היו פשוטות, לאכול את ההמבורגר ובסוף להישיר מבט אל המצלמה ולהגיד את השם ואת הפעולה ("אני אנדי וורהול ואכלתי המבורגר"). הסצנה צולמה בטייק אחד ובעיניי היא יפהפייה. הסרטון באורך של יותר מ4 דקות, אבל צפיתי בכולו. וורהול באמת מצליח לאכול ולא לשחק מישהו שאוכל. כמו מישהו שיוצא לאכול ארוחת צהריים ושוקע במחשבות. לפני שאמשיך כדאי שתראו את הסרטון:

לת' מספר שהוא עשה כמה טעויות: בקבוק הקטשופ הוא בקבוק חדש וקשה לוורהול לשפוך את הרוטב על ההמבורגר ואפשר לשמוע אותו מסנן "זה לא יוצא החוצה", בסוף הסצנה וורהול מחכה כמה שניות להוראות בימוי וכשלת' לא נותן לו הוא ממשיך בטבעיות ואומר את שמו ומעשיו ואולי הכי חשוב לת' שכח לתת לוורהול כוס מים. אפשר לראות את ייסוריו של וורהול כשהוא מנסה לבלוע את ההמבורגר. בעיני לת' הוא סוג של קדוש או מרטיר.

למה וורהול שאל למה אין המבורגר של מקדונלד? כדי להבין טוב יותר את הקשר שבין וורהול ומותגים אצטט אותו:  "הדבר הנהדר במדינה הזו הוא שאמריקה החלה את המסורת שבה הצרכנים העשירים ביותר קונים את הדבר שהעניים ביותר קונים. אתה יכול לצפות בטלוויזיה ולראות שם קוקה קולה, ואתה יודע שהנשיא שותה קולה, ליז טיילור שותה קולה, וגם אתה יכול לשתות קולה. קולה היא קולה, ואין כמות של כסף שיכולה להשיג לך קולה טובה יותר מזו שהקבצן בפינה שותה. כל קולה זהה לשנייה, כל קולה היא טובה. ליז טיילור יודעת את זה, הנשיא יודע את זה, הקבצן יודע את זה ואתה יודע את זה." בעיני וורהול הדבר הכי יפה באמריקה זה "המפעל". אמריקה מגולמת בתעשייה. זאת הסיבה שהוא יצר ב-1962 את "32 פחיות המרק", פחית אחרי פחית של מרק עוף עם הבדלים זעירים בין אחת לשנייה. כמובן שהיצירה נעשתה באמצעות תהליך מכני.

זה מדהים. וורהול כל הזמן מזהה בין אמריקה ומותגים ואוהב את זה. היום כשאנחנו עמוק בתוך התעשייתיות המשוכפלת הזאת קל לבקר את הרעיון הזה. אבל בשביל וורהול הסיבה שאמריקה כל כך מדהימה היא היכולת התעשייתית שלה כך שהיא יכולה לשכפל את אותו מוצר בלי הבדל. היום אנחנו מנסים לברוח ממותגים, או בוחרים רק את המותג "שלנו". כי יש מותגים עממיים ויש יוקרתיים ויש מעצבים שיבטיחו לך שמה שאתה קונה אין לאף אחד אחר. אבל האמת שקוקה קולה לא השתנתה. אפשר להציב את קוקה קולה לעומת אפל. קוקה קולה, המותג המסורתי שמספק יציבות לעומת אפל הצעירה שמכריחה את הצרכן להחליף מוצר בטענת "שינינו את כניסת האוזניות".

32 פחיות המרק של קמפבל
מאת מקור, שימוש הוגן, https://he.wikipedia.org/w/index.php?curid=378504

ומה הקשר בין וורהול והמבורגר ליוטיוב ופייסבוק? בסרטון של וורהול נתקלתי יום אחד במהלך אחד משיטוטי היוטיוב שלי. בדיוק כמו בציטוט של וורהול על מותגים גם יוטיוב מאפשרת לכל אחד להעלות סרטונים ומטשטשת את ההפרדה שבין מקצוען לחובבן. לכולם הזדמנות שווה (כמובן שמומלץ לקנות ציוד צילום איכותי אבל הפלטפורמה זהה). יוטיוב היא כמו קוקה קולה, מותג שיוצר שיוויון. אני רואה סרטון של אנדי וורהול -מותג העל- אוכל המבורגר! אני יכול להגיע גם לסרטון של שעשועון בהשתתפות סלבדור דאלי או לפרסומת יפנית מוזרה. הכל שם, רק תיכנס ותלחץ פליי. לא אהבת את הסרטון הנוכחי? אל דאגה, ההפעלה האוטומטית כבר תמציג לך משהו אחר (עד שתגיע ללהיט העכשווי של סטטיק ובן אל). אבל פייסבוק…נראה שמארק צוקרברג מטיל מגוון הגבלות רק כדי שתשלם לו יותר ובדרך יעשה הכל כדי למכור את המידע שלך למפרסמים. יש לך תוכן איכותי? אף אחד לא יראה כל עוד לא תשלם לידו של מארק על השאלטר. הפיד שלך יראה כמו בועה סגורה ויציג בפניך רק את מה שאתה מסכים איתו. יוטיוב מעודדים חדשנות ויצירתיות ופייסבוק בעיקר מעודדים אותך לגנוב מיוטיוב ולהעלות מחדש בפלטפורמה שלהם. נכון, גם יוטיוב חיים על פרסומות, אבל הם לפחות לא עושים את זה בכזה גועל. אם אתה לא משלם על המוצר כנראה שאתה המוצר אבל פייסבוק תוך כדי גם מורידים לך את המכנסיים וצוחקים על התחתונים עם הלבבות שלך.
והאמת…בזמן האחרון אני חושב לפתוח ערוץ טלגרם ולספק תוכן בצריכה ישירה.

סיום 1 עם שני הומאז'ים:

1.מקולי קאלקין, ההוא מ"שכחו אותי בבית", בקאבר לוורהול אבל במקום המבורגר אוכל פיצה. קאלקין כבר לא אותו ילד קולנועי מקסים, אלא מבוגר הרוס שמקדם את הלהקה שלו "פיצה אנדרגראונד".

  1. אמינם אוכל דגני בוקר:

אמינם אוכל דגנים.jpg

סיום 2: ציטוט אחרון של וורהול :"אני אוהב את לוס אנג'לס, אני אוהב את הוליווד, הם יפהפיים, כולם עשוים פלסטיק, אני אוהב פלסטיק, גם אני רוצה להיות עשוי פלסטיק."

 

 

2 תגובות בנושא “אנדי וורהול אוכל המבורגר או למה אני מתעב את פייסבוק ומאוהב ביוטיוב?

  1. וואלה אחי, כמעט שכנעת אותי לסגור את פייסבוק. אבל איך בלוג שולי יזכה לצפיות בלי עזרה צוקרברגית?!

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s