למה לעזאזל יש כל כך הרבה חתולים באינטרנט?

חתולים חתולים חתולים.

כולנו מכירים את התופעה המאוסה של חתולים באינטרנט, חתולי סלב דוגמת Grumpy Cat ממים שעוסקים בחתולים, החתול שממנגן על האורגן וסתם סרטונים של חתולים מועדים. חתולים מנצחים את הכלבים בתשומת לב אינטרנטית. התופעה כל כך נפוצה שאפילו יש ערך בוויקיפדיה על זה (כתוב באנגלית אז אם מישהו רוצה לאמלק הוא מוזמן, אין סיכוי שאני מבזבז זמן על טקסטים שקשורים לחתולים ועוד באנגלית!)

התאוריה הכי הגיונית ששמעתי קושרת בין בדידותם של בעלי החתולים וקיומה של הקהילה הווירטואלית. אנחנו יודעים שחתולים בניגוד לכלבים לא צריכים שיוציאו אותם לטיול, נושפים עליך בשנאה כשאתה חוזר הביתה ולא מקבלים אותך בליקוקים ואהבה. בעלי כלבים לעומת זאת נפגשים אחד עם השני בגינת הכלבים השכונתית או בטיול הערב וזוכים לאהבה מחיית המחמד. בעלי חתולים הם בודדים. אין מפגשי חתולים+אנשים, אין גינות ואין רגש חם בין החתול לבעלים. כלומר הבעלים מפגין רגש חם כלפי החתול אבל הרגש המרכזי של החתול הוא אדישות. בעלי חתולים מצליחים לאשרר את האהבה שלהם לחתול דרך הקהילה הווירטואלית/אינטרנטית. הם מעלים תמונה של חתול ומקבלים פידבק מאוהבי חתולים אחרים. האינטרנט מחליף את הגינה השכונתית.

לא יודע אם שמתם לב אבל אני משתדל לא לטמא את הבלוג בסרטוני חתולים בבלוג ולכן גם לא שמתי קישורים לדוגמאות למעלה אבל מכיוון שזאת תופעה כל כך גדולה אקדיש הפעם פוסט מיוחד עם סרטוני חתולים מהגיהנום אבל בקטע טוב. לפני שאני מתחיל אקשר לחתולנובלה, למקרה שמישהו לא מכיר סרטון בסיסי כל כך. יאללה מתחילים:

מארק פילר מעלה בעיקר סרטונים בהם הוא משחק משחקי מחשב, אבל מדי פעם יש לו הברקה. כאן הוא שותל את הפה שלו בסרטוני חתולים ומיילל. רק מוכיח שחתולים ממש לא עושים "מיאו" והכל בראש שלנו. כשהראיתי לאחיין שלי את הסרטון בזמן איכות השבועי שלנו, הוא ברח מהחדר. את שאר הסרטונים כבר לא הראיתי לו.

שיר חתולים חביב, הכי לואו טק שיכול להיות. ומי שממש אהב יכול לרכוש חולצה.

ברוכים הבאים לעיר החתולים! חתול שיוצא מתוך חתול שהולך על חתול. עבודת אנימציה של אמן בשם Cyriak, אין לי מושג מה השם האמתי שלו או איך לבטא את המילה הזאת (סיריאק?). הוא יוצר סרטונים סוריאליסטים שמעוררים בי אי נוחות. אני ממש נהנה מהשילובים שהוא עושה בין אנימציה למוזיקה מטרידה. מוזמנים לשוטט בערוץ שלו, עדיף לא על בטן ריקה.

אחרי שלושת סרטוני הביזאר אפשר להירגע עם סרטון ברזילאי של חקיין חתולים. הוא זז כמו חתול, נושף כמו חתול ומנסה לזכות בתחרות ריקודים בפורטוגזית מ2012. לא ברור למה זה קרה ומי ניצח אבל תודה לך אינטרנט על סרטונים כאלה.

ונסיים באלבום הcat-rap הראשון בעולם. ב2015 אחרי שצמד הראפרים ראן דה ג'ולס (Run the Jewels) הוציאו אלבום שני הם הציעו כל מיני רמיקסים אבוסרדיים. אחד הרעיונות היה אלבום רמיקסים שמשתמש בקולות חתולים מוקלטים. מעריצי הצמד הרימו קמפיין מימון המונים וגייסו 60,000 דולר. אלבום ראפ ראשון שמורכב מקולות חתולים ונקרא Meow the Jewels. הנה שיר נחמד מתוכו שמשלב קולות חתולים עם תמונות שלהם. מוזמנים לחפש עוד שירים מהאלבום.

חמישה סרטונים לסוף השבוע

חוויה. זה הדבר שמוביל אותי כשאני בוחר סרטונים לפינה הזאת כל שבוע, על פי הקריטריון הזה סרטון יכנס. רק סרטונים שמצליחים להכניס את הצופה לתוך מציאות חלופית, סרטונים שתופסים מההתחלה וגורמים לחוויה משעשעת/מטרידה יכנסו לכאן. הבעיה היא כמובן שמכיוון שמדובר בחוויה אישית לא תמיד אני מצליח לקלוע לטעמם של אנשים נוספים, את מה שאני אוהב אחרים יאהבו פחות. אז הנה חמשת הסרטונים שגרמו לי לשקוע לאחור וליהנות מקצת אסקפיזם. חוץ מהפינה כאן בבלוג אפשר את כל הסרטונים  ברצף כאן. פנקו את עצמכם בשבוע הבא כשיש לכם זמן, קחו כוס יין ושימו פליי.

1.איזה כיף זה קאזו: סרטון ערוך מתוך תכנית לילדים משנת 1989 שמראה את בראט אמבלר מתרגש מנגינה בקאזו, ציקוצית בעברית. הרבה פרודיות נעשו על הסרטון הזה, אבל המלצה שלי אחרי שתצפו בסרטון הקאזו תמשיכו לזה.

2. ממתק שטני: זוכרים את הממתק הביזארי שנראה כמו ביצה גדולה שככל שמלקקים אותה מגלים בה שכבות בצבעים שונים? אפשר היה לראות ילדים מסתובבים ומלקקים ביצה כזאת במשך חודשים. הנה פרודיה משובחת על פרסומת לממתק דומה. הגיהינום הוא פרסומת לממתקים משנות ה-80 שאי אפשר לצאת ממנה.

3. ניתוח לב פתוח לטדי הדובון: אזהרת צפייה, סרטון קצת קשוח. טדי הדובון בכה מאד ולא מרגיש טוב, אז איזה מזל שנמצא איתנו ווטרינר הבובות הראשון בעולם! (או שהוא רוצח בובות סדרתי). הווטרינר יפתח את גופו של טדי ויחליף סיגריות בסוכריות וחרקים מגומי בפרפרים. התעלומה הגדולה היא כיצד הצליחו להכניס גושי בשר גדולים כל כך לבובה קטנה.

4. רקדן הדיסקו ההודי: בשנת 1982 יצא סרט הודי בשם "רקדן הדיסקו", במרכז הסרט דמותו של אניל, זמר חתונות ורקדן רחוב, שמתמודד על המקום הראשון בתחרות ריקודי דיסקו. העלילה כוללת סיפור אהבה כמובן בין אניל לבין ריטה, בתו של האמרגן המרושע שמתנכל לאניל. הסרטון קצת ארוך אז קחו נשימה ארוכה. אני חשבתי כל הזמן משום מה על צביקה פיק. אל תפספסו את הילדה שמנגנת על ראשו של אדם קירח בהתחלה.

5. אתה יכול לעצור בשש חנויות או רק באחת: סרטון אודישנים לפרסומת לא ידועה. אחרי שתצפו בסרטון כנראה תבינו למה הפרסומת לא הופקה בסוף. המשתתפים חוזרים בעיקר על המשפט בכותרת בהדגשות משתנות יחד עם ביצוע של תנועה דרמטית. מזכיר כל מיני תרגילים בסדנאות משחק.

חמישה סרטונים לסוף השבוע

בכל סוף שבוע אני מסנן את הסרטונים שראיתי ומעלה לכאן חמישה. כל פעם אני מתלבט ארוכות אילו סרטונים להעלות, מנפה וממיין. תמיד נשארים סרטונים בחוץ שאני מתבאס שלא יקבלו חשיפה. אני מרגיע את עצמי במחשבה שהסרטון שלא הגיע לגמר ועלה לכאן יקבל חשיפה בשבוע הבא, אבל גם בפעם הבאה אני מחויב לחמשת הסרטונים וכנראה שוב אותו סרטון יישאר בחוץ. אז אני רואה סרטונים מדהימים ומתבאס, רואה ודומע. ופתאום זה הכה בי! הקונספט של חמישה סרטונים זה קונספט שלי, תבנית פנימית, ולפעמים אני יכול לחרוג ממנו. גם אם החלטתי על משהו אני יכול לשנות. אז היום יש שבעה סרטונים לסוף השבוע!

1. ביצה פינית קופצת: ב-2011 שודר סרטון קומי של שחקן פיני בשם Riku Niemiesen. ריקו נמצא בתוך תחפושת של ביצה בגודל 60 ס"מ העונה לשם מונמיס, איש ביצה בפינית. אני לא יודע איך לא כואבות לו הרגליים בטירוף אבל הוא מצליח לקפוץ ולשיר בקול מטריד. שם השיר הוא Pomppu Fiilis שאפשר לתרגם כ"רגשות קופצים". תתכוננו לשיר שלא יצא לכם מהראש השבת.

2.המאסטר פיס של המנות החמות: הפרסומת הכי טובה לאטריות ראמן שראיתי,  ותיקי הבלוג אולי יזכרו את חברת nissin שאחראית לפרסומת והוזכרו כאן בעבר. בכל מקרה, במצעד פרסומות המנות חמות שאעשה מתישהו, הסרטון הזה כנראה יקבל את המקום הראשון. שילוב ז'אנרים מופרע של אקשן, אימה, זומבים, רפרור לפרסומות נייק ישנות, דרמת ילדות גורמו לי להיות דרוך לכל אורך הסרטון. ואם תמצאו את ששת הנשים שמתחבאות בסרטון ואוחזות קערת מרק מהבילה תזכו לתואר יקיר הבלוג (אני מצאתי 4). המשפט בסוף שאמור להפוך את כל הסרטון להגיוני אומר שיש הרבה אופנות חולפות אבל דברים שאנחנו אוהבים נשארים לעד, כמו מרק ראמן ביתי. ואל תשכחו להפעיל כתוביות ביפנית. עדכון: הסרטון המקורי ירד, מצאתי סרטון חלופי אבל אין כתוביות. באסה.

3.שילוב פצצה בין מוזיקה לסיפור: הלכתם פעם לקבל הלוואה מהבנק? סוני ג'ון מור, שידוע יותר כסקרילקס (Skrillex) כנראה עשה את זה. הוא מחבר כאן את המוזיקה האלקטרונית הקשוחה שלו לסיפור על בחור שהולך לבנק ומבקש הלוואה. זה סרטון שראיתי כבר כמה פעמים וכל פעם אני נהנה לצפות בו מחדש. יש כאן שילוב נדיר בין מוזיקה לסיפור, רפטטיביות מוזיקלית  יחד עם תבנית ויזואלית שמשתנה קצת. קשה לחבר בין סוגי מדיה שונים, סאונד ווויז'ואל, כך שכל אחד יעמוד בפני עצמו אבל גם יעצים את האחר ובסוף מישהו ירצה לראות את זה. הסרטון הזה הוא עדות נדירה להצלחה.

4.סיוט מלכותי באנימציה: אנימציה פשוטה בשחור ולבן מספרת את סיפורו של מלך שמסרב להכניס אנשים למגדל. תנו לעצמכם לראות בנחת ולשקוע לתוך החוויה. לא אלאה אתכם בעוד לינק אבל גם הסרטון הזה מזכיר סרטון שהעליתי בעבר. רמז- משהו עם חזנות.

5.סבא מאיר ז"ל: סבא מאיר כנראה היה דמות מרשימה אם נכדיו, עודד ויניב, חיברו עליו שיר כזה. מעלים את זכרו של סבא מאיר ותוך כדי רוצחים את "פוקר פייס" של ליידי גאגא. מרשים וממש לא ברור אם זה אמתי או פרודיה.

תודה לכל מי שהגיע עד כאן, נגמרו חמשת הסרטונים הקבועים ועכשיו לסרטוני הבונוס.

6. מחווה לסימפסונס: הפתיח של משפחת סימפסונס הוא אחד הדברים המוכרים. והנה מחווה של מעריץ שלקח את הפתיח וביצע אותו באנימציה מטרידה כחלק מפרוייקט רחב יותר של חגיגות 25 שנה לפרק הפתיחה של הסימפסונס. והכל נראה כאילו מצולם על קלטת VHS ישנה וקופצנית. תודה לעולם שאנחנו חיים במציאות שיש בה יוטיוב.

7. סרטון סיום: כדי שלא תיכנסו לשבת בפאניקה, אסיים עם סרטון ישראלי מצוין. תם מטקליף מראה לכולם איך עושים וידאו ארט. את התרגיל הוא עשה עוד כשהיה בלימודים ומאז הוא משתף פעולה עם איתי זבולון, עוזי נבון ורועי כפרי. יאללה שתהיה שבת ויהיה שלום.

    

חמישה סרטונים לסוף השבוע

יש לי תחושה שהסרטונים השבוע מעט שונים מבדרך כלל. יכול להיות שזאת תחושה אישית שלא מתקשרת עם המציאות. שני הקוראים האדוקים שצורכים את הפינה הזאת בקביעות רגילים לקבל סרטונים ביזאריים ולא צפויים. הפעם, להרגשתי, הסרטונים מעט יותר ארוכים ומעניקים פחות אספקיזם אבל יותר בכיוון של חווית צפייה איכותית. סרטונים יותר עדינים, שמספרים סיפורים אנושיים. תנו תגובה ותגידו אם אני טועה או שיש בזה משהו, כי לפעמים זה נראה שאני כותב לחלל הריק.

אז מה יש כאן השבוע? פרסומת לנודלס, בחור נורווגי שמבקש מחמאות, שיכור שמנסה לעבור גדר, איתי זבולון!!!!! ומה קורה כשהשותפים שלך הם ג'וקים?

1.פרסומת גאונית למנה חמה: לא יודע מה יש לפרסומות למנה חמה שיוצאות מדהים. נתקלתי בהמון פרסומות מבריקות למוצר הדי פשוט הזה (זוכרים את "מנה חמה" הישראלי?). כי מה זו המנה החמה הזאת? מוצר תעשייתי בטעם של פלסטיק שאמור להחליף אוכל של אמא שעסוקה מדי לבשל. מוצר תעשייתי שאמור להחליף אהבה ודאגה תזונתית. אני מתאר לעצמי שמי שחשב על הפרסומת עשה זאת תוך כדי שהוא אוכל נודלס ואמר לעצמו "היי,  מה הטעם הזה מזכיר לי? אה! פלסטיק. מה חלום חיים הכי פלסטיק?" וכך הפרסומת נולדה.

2.ג'וקים ג'וקים ג'וקים: (ויה עדי שילה) סרטון קצר ששודר ב-1992 כמעברון בין קליפים ב- MTV. הסרטון כל כך הצליח עד שב-1996 הוא יצא כסרט מלא (ציון של 5.4 בIMDB למי שמתעניין). בסרטון רואים את ג'ו, בחור צעיר שגר בניו יורק ואת מערכת היחסים שלו עם חבורת ג'וקים מדברים. מתברר שג'וקים יכולים לדבר הם פשוט בוחרים לא לעשות את זה עם בני אדם בגלל המדיניות שלנו שמתבטאת ב"למעוך ואז לשאול שאלות".  אותי הסרטון משעשע ואהבתי את הקולות. נראה שזאת היתה ההשראה ל"משפחת החרגו'קים" מתחת לכיור של שרה נתניהו בחרצופים.

3.מחמאות, תנו לי מחמאות: בחור נורווגי שמבקש מחמאות. אין לי עוד מה להוסיף על הסרטון, חוץ מלהגיד שמדובר בבקשה פשוטה וטבעית, מוזיקה שתידבק לכם למוח ומומלץ לצפות עד הסוף כדי לראות מה הוא עושה כשמחמיאים לו.

4.נוגע ללב: הגענו לסרטון סוחט הדמעות. מה קורה כששיכור מנסה לעבור גדר? תוסיפו לזה מוזיקה עדינה, תקראו לזה "חוסר התוחלת של הקיום" ותרוויחו סרטון יפהפה. לבושתי אודה שהסוף הפתיע אותי וגם אני, כמו השיכור, לא ראיתי את הפתרון הברור מאליו.

5.אני שמעלה סרטונים: אין על איתי זבולן מרציפן. סרטון מסוף 2016, רצף מונולוגים סביב נושא. כל מה שהבנאדם הזה נוגע בו הוא זהב. סרטון לסגירת הפינה השבוע, אחרי הג'וקים והנודלס ישאיר אתכם במצב רוח טוב. אבל למה אורז לבן??? למה??? ותקראו את התגובות, מפאת קדושת השבת נמנעתי מלצטט.

חמישה סרטונים לסוף השבוע

שוב הגיע סוף השבוע ואיתו חמישה סרטונים ליצירת אסקפיזם טהור.

אז מה יש כאן הפעם? פרסומת גרמנית לקרמבו, שיר על פחד ממצב חשבון הבנק, קאבר ארמני לשיר ילדים מוכר, אנימציה מתקפלת ותיעוד עוד יום שגרתי בחיי העובד האמריקאי הממוצע. ואם יש לכם סרטון לשתף, אז פנקו אותי.

יאללה…מתחילים.

1. קרמבו של גרמנים: בעקבות יום השואה אפנה זרקור לתופעה פחות מוכרת. יש חברה גרמנית שמייצרת קרמבואים וקוראים לה Super Dickmann. בהחלטה קצת תמוהה הם יצרו פרסומת ב-1993, פרסומת שבעיקר יוצרת רתיעה מהמוצר. קשה לי לחשוב על גרמני שראה את הפרסומת והתעורר לו חשק לקרמבו. כלל אצבע: אוכל מצטלם טוב, עיכול מצטלם רע. בתיאבון!

2. מי מפחד מחשבון הבנק שלו? שיר משעשע על פחד מחשבון הבנק. מהרגע שתשמעו את הסינתיסייזר הוא כנראה ידבק לכם לראש. בשבועיים האחרונים בכל פעם שאני בודק את מצב הכסף שלי (או בעיקר את המינוס) השיר מתחיל להתנגן לו בזיכרון.

3. ארמניה: מהמדינה שהביאה לנו את קים קרדשיאן (תודה בורא עולם!), מגיע עוד יהלום. מוזיקאי ארמני בשם Khoren Mouradian מבצע כאן קאבר לשיר ילדים מוכר. וואלק חיבבתי, עושה חשק לשמוע קצת מוזיקה ארמנית. אם אין לכם כוח לאינטרו הארוך, קפצו ל0:50. לקראת הסוף נכנסות גם רקדניות, כי למה לא לנסות לעשות הכל בסרטון ועל הדרך גם לקרוץ  למבוגרים?

4. פתוח. סגור. פתוח: משחק מעניין של קיפול ופתיחה יחד עם מתיחת גבולות. בכל תמונה מותחים את הגבול האפשרי עד שהוא מופרד לחלקיו ואז מקפלים ומתחילים מחדש.

5. יום שגרתי בעולם פחות: סרטון סגירה עם יום שגרתי "רגיל" בחייו של אמריקאי ממוצע בשם יהושפט. קצת ארוך אבל שווה את זה. ואולי זה רעיון טוב לישון עם נייר פצפצים (ניילון בועות למי שמתעניין בשם הנכון)

 

קישור

חמישה סרטונים לסוף השבוע

אז מה אני מציע השבוע? סרטון שהוא אלגוריה על מצב המנהיגות בימינו (אני יודע שזה נשמע נורא אבל הסרטון מצויין, איך לרקוד דאבסטפ, זמר סומו, קצת עברית והתקפת תרנגולות. נשמע מבלבל? ככה זה כשאני מנסה להסביר מה רואים בסרטון. ממליץ פשוט להפעיל את הסרטונים ולהירגע. אה…וכמובן שאני שמח תמיד כששולחים לי סרטונים, אז אם יש לכם משהו מעניין שלחו לי.

    1. לרקוד דאבסטפ: סרטון של היולופי (אם ככה כותבים את זה) שמסביר בשני צעדים פשוטים איך לרקוד דאב סטפ. יותר מאשר את הצעדים הספציפיים יש כאן הסבר לגבי האווירה. לגבי הטכניקה, יש לי חברים שלומדים קולנוע ואנימציה, הם תמיד פחות מתלהבים מסרטונים כאלה שאני שולח להם. אולי זה ברמת תרגיל אפטר אפקט ללימודים אבל אותי זה מגניב. יאללה חפרתי, תפעילו ותרקדו.
    2. אנימציה של אלופים: סרטון ארוך יחסית ולקח לפליקס קולגרייב האנימטור שנתיים לעשות אותו. הסיפור די פשוט ואפשר לקחת את זה לכיוון של מצב המנהיגות בימינו עם קריצה לטראמפ, אבל היופי של הסרטון הוא באנימציה המורכבת וברעיונות. פליקס התחיל מתמונה של מרבה רגליים סוחב אפריון והמשיך משם.
    3. פינת החי של השבוע: (ויה טינון רוזנבלט) סרטון שמדמה רעיונות יפניים. יש כאן סוג של תרנגול עם כוחות על, שיר שלא יצא לכם מהראש ובחור יפני-שוויצרי בשם Takeo Ishii שהוא היודלר היפני הראשון. העליתי לפייסבוק שלי סרטון שלו לפני חודש, חפשו את השם שלו אצלי או ביוטיוב.
    4. סומו סומו סומו: לא יודע איך לאכול את הסרטון הזה, הוא גרוע ומוזר אבל אם ראיתי אותו לפני שנה ועדיין אני זוכר אותו כנראה שיש בו משהו. סרטון עם שני טוויסטים, ממליץ לראות עד האמצע. לא ציפיתי לקול גבוה כל כך מבחור כזה.
    5. וכו' וכו' וכו': לטל מנקס יש רצף סרטונים קצרצרים בשם "מעניין". כל פעם הוא בוחן נקודה ספציפית ומוציא ממנה את המיץ. בסרטון הזה הוא מדבר על המילה וכו'. אמן בתחומו.

חמישה סרטונים לסוף השבוע

לקח קצת זמן והרבה בעיות אינטרנט בדירה, אבל תודות לחברים שהסכימו שאקושש מהם אינטרנט ו(כמעט) אעיר להם את הילדה,  הם חוזרים! קבלו את חמשת הסרטונים שהכי אהבתי השבוע. לא תמצאו כאן סרטוני חתולים חמודים או סרטוני הדרכה, רק סרטונים שהעלו חיוך על פני וסיפקו אסקפיזם מתוק. ואם אתם רוצים לשתף אותי גם בסרטון, הגיבו כאן או שלחו לי בפייסבוק.

1. מנה חמה בצהריים: חברת nissin היא חברה יפנית של מנות חמות. יש להם פרסומות מדהימות ואולי פעם אעשה עליהם פוסט מיוחד. בינתיים קבלו שתי פרסומוות קצרצרות ברצף למרק ראמן. אם זאת החוויה אחרי שאוכלים את זה אז וואו. מתבאס על המנה חמה בטעם ספגטי בולונז שבכיתה ד' השאירה לי בעיקר כוויה בלשון.

2. ליאונרד נימוי ובילבו באגינס: חשבתי שאצליח להתחמק מכל מיני סרטוני רפרנס תרבותיים שמשלבים את סטאר וורז/סטאר טרק (מבחינתי זה אותו זבל) עם סרטי "שר הטבעות". אבל  לא! זה חזק ממני. ליאונרד נימוי לעד ייזכר כ"ספוק", חצי אדם-חצי וולקן, בסדרה "מסע בין כוכבים". לשמחתי במהלך ניסיונו של נימוי להשתחרר מהדמות הוא שר  את "הבלדה על בילבו באגינס" בסרט "ההוביט" מ-1977. אהבתי את תנועות הפיזוז החינניות.

3. הסרטון הכי טוב של התאגיד: (ויאה מוריה דביר) לא יודע מה יעלה בגורל תאגיד השידור הציבורי ומקווה לטוב. מתברר שבמהלך החודשים האחרונים על כל סרטון שלהם שעלה ליוטיוב הגיב אחד המשתמשים במילים: "זה הסרטון הכי טוב שלכם!". אז עכשיו הוא גם מוציא חולצות עם המשפט.

4. גברים בטייץ זה מהפנט: לא להאמין שפעם היו מתלבשים ככה. טקס פתיחת אליפות ארצות הברית באירוביקה. אני לא יכולתי להפסיק, זה פשוט מהפנט. גברים ונשים בתלבושת מופרכת מבצעים קטעים קצרים ולא פשוטים. שימו לב שאף פעם לא יופיעו שני גברים שחורים יחד, הפיזור הוא של שני גברים לבנים על גבר שחור.

5. סרטון סיום:  הסרטון האחרון הפעם הוא מעט יותר מתוחכם מהסרטונים הקודמים. אני יודע שהעליתי אותו השבוע לפייסבוק אבל שווה לשים אותו גם כאן. כדי לשמוע אותו כמו שצריך שימו אוזניות (בכל פעם צד אחר, או ביחד לכדי קקופוניה). אודי שרבני יצר מחווה לז'ורז' פרק, סופר צרפתי שאחד הכלים המרכזיים שלו הוא אתגור השפה הצרפתית. הספר הכי מוכר שלו 'ההיעלמות' (La Disparition), רומן ב-3000 עמודים שנכתב כולו ללא האות e. חברים צרפתיים אומרים שזה פסיכי לגמרי, כי האות e היא הנפוצה ביותר בצרפתית, והיא גם חלק מ et – ו"ו החיבור בצרפתית. בהמשך פרסם רומן משלים, Les Revenentes (לא תורגם לעברית אז בלית ברירה אתרגם כ"הקמים לתחייה"), שבו אך ורק אות תנועה אחת – e. השיר של שרבני הוא מעין מחווה לאילוציו המשחקיים. הקשרים לשמות ספריו או חלקים מהם: היעלמות, זיכרון, חלל וכו', החיים. בשיר של אודי שרבני יש משחק מתורגם בין האות E לבין "היא", גוף שלישי נקבה בעברית.

 

חמישה סרטונים לסוף השבוע

הפעם נתקלתי בבעיה: התמונה הראשית של הפוסט לקוחה תמיד מתוך סרטון, אבל בגלל שאני צמוד לסרטונים לא הייתה לי תמונה וואו, משהו עם קומפוזיציה משוגעת ונאלצתי לקחת תמונה פושרת. זה לא אומר שהסרטונים הפעם לא מדהימים זה רק מצביע על החיסרון בסטילס. אם יש לכם הצעה לתמונה אחרת רק תגידו.

עוד בקשה קטנה לפני שנתחיל. אשמח אם תפנקו גם אותי בסרטונים שאהבתם, לצערי לא לכל סרטוני היוטיוב אני מצליח להגיע.

אז הנה חמשת הסרטונים שאהבתי:

1. שנות ה-90: מכירים את שוש עטרי? ואת פיצוחים, שעשועון הידע הכללי? מה שאולי לא זכרתם זה את הפרסים בתכנית. מי היה מאמין שבשביל פרסים כאלה וחשיפה טלוויזיונית מישהו יסכים להשתתף? עדות לעולם תמים יותר שרואה את היתרונות במדיה ולא מתאר לעצמו שהכל עולה לרשת. בחנו את עצמכם, איזה פרסים הייתם לוקחים? ואל תפספסו את כריות הכתפיים.

2. דיסקו כלבים: מכאן התמונה הפותחת של הפוסט! קטע נטול הקשר לחלוטין, דיסקו לכלבים. הצצה קטנה לפני שהמנחה יוצא לפרסומות. חבל שאי אפשר למצוא עדות מצולמת למה שקורה שם כשחוזרים לתכנית.

3. כשחב"דניקים מאבדים את זה: זוכרים את גילי שושן? שחקן ישראלי שמוכר בעיקר כיששכר מהסדרה "הפוך" ולאחר החזרה בתשובה כרב בסרט "המשגיחים". אבל הוא גם זמר! בשנת 2009 הוא הוציא דיסק והקליפ היחיד נקרא "גם וגם". קליפ טריפי לגמרי, רואים כאן השפעות של חב"ד יחד עם משחקי אותיות ויזואלים בוסריים שיבשילו אצל ויקטוריה חנה. והכי חשוב שאין סוף בסוף.

4. תרקוד כאילו אף אחד לא מסתכל: יש תכנית טלוויזיה אנגולית בשם Sempre a Subir. לצערי אין הרבה קטעים שמסתובבים ברשת אבל כל תכנית מדהימה, עם אורחים משעשעים והרבה צבעוניות. הנה קטע קצרצר של רקדן שפועל בהתאם להוראות המנחה. בתרגום מפורטוגזית ההנחיות הן: Pepino= מלפפון (או שם הרקדן), De novo= עוד פעם ובסוף הסרטון da aquela saltada de cangaru= תקפוץ כמו קנגורו. צחקתי בקול.

5. סרטון סיום: הסרטון הרשמי של פסטיבל  Wobbleland 2017 מוקדש לכל מי שלקח אי פעם חומר מרחיב תודעה והתחיל להסתכל על העולם בעיניים חדשות. מקווה שנהניתם, שבת שלום.

חמישה סרטונים לסוף השבוע

יאללה, סוף השבוע הגיע ואתו חמש המלצות לסרטונים שאהבתי וכמובן אם נתקלתם בסרטון טוב, שלחו לי.

    1. שיר שלא יצא לכם מהראש – הכוכבת הסינית Wang Rong Rollin בשיר שתמצאו את עצמכם מזמזמים אותו בימים הקרובים. שיר צבעוני ומשעשע שהמילה המרכזית בו היא "תרנגולת" בסינית. הקליפ יצא אמנם עוד ב2014 אבל אני עדיין מזמזם אותו בזמני מצוקה.
    2. היקיקומורי – Bonobo הלא הוא המוזיקאי סימון גרין, יוצר מוזיקה מדהימה והקליפים שלו יוצרים פרשנות לא שגרתית למוזיקה. הקליפ מתעסק בתופעת ה"היקיקומורי" היפנית, צעירים שמסתגרים בתוך חדריהם ומבודדים את עצמם בצורה קיצונית מהחברה. יש בקליפ תחושה של כניסה לתוך תודעה של צעיר שסובל מהתופעה יחד עם קלאוסטרופוביה קיצונית.
    3. הפינה הישראלית – חשבתם שלכם יש בעיות בחיים? אריה טייב משתגע מאנשים שמצפים את האמבטיות שלהם בהתזה. אני לא מבין כל כך מה זה אומר, אבל יש לי הערכה לאנשים שמשלבים רגשות חזקים עם אסתטיקה מעניינת. אזהרה, הסרטון ארוך מדי. תראו גג דקה ואם ממש בא לכם קפצו לסוף הסרטון ותיהנו מאמבטיה משופצת.
    4. הפסקת פרסומת – תודה ששרדתם עד עכשיו. תתפנקו עם פרסומת סינית קצרה ומטרידה שמקדמת בית ספר לשפות. קצרצר ומפתיע.
    5. מי אחראי לשנות ה90? – אחחח אין על רמת אביב ג'. הפעם הראשונה שניסו להצניח פורמט חיצוני של אופרת סבון פומפוזית לתוך המציאות הישראלית הקונקרטית והאפרורית. יש כאן דיבור מליצי ומנופח, קלוז-אפים עוצמתיים והמון דרמה שלוקחת את עצמה ביותר מדי רצינות. הנה קטע רנדומלי ומייצג מתוך הסדרה, סצנה שטותית שמייצרת הרבה נוסטלגיה בהסתכלות עכשווית.