קטגוריה: כללי

סרטוני! בטיחות! של טיסות!
פוסט חדש בבלוג בנושא ממש לא מיותר וספציפי.

הקדמה שמותר לדלג עליה: פוסט שיושב אצלי בראש מאז הסגר הראשון וסוף סוף הגיע זמנו לעבור לעולם הפיזי.
פוסט שרציתי לכתוב כבר מזמן, אבל שילוב של עצלנות, דחיינות וחוסר אנרגיה בגלל הקורונה הביא לכך שאני מעלה אותו לפה רק בתחילת הסגר השלישי.
עוד משהו שדחף אותי לכתוב זה קמפיין מימון ההמונים של מוסללה, אחת התשורות היתה סדנה איתי -"פינוקי יוטיוב – שעת אסקפיזם שמורכבת מסרטונים מיוחדים שלא תמצאו לבד". תמיד מפתיע ומשמח אותי כשאנשים מוכנים לשלם כסף אמיתי כדי לראות איתי סרטוני יוטיוב ביזאריים.
אחרי שהעברתי מפגש של שעה על סרטוני בטיחות וכבר סידרתי לעצמי את המידע, היה כבר קל להעביר את זה לטקסט.

מה הולך להיות כאן? רצף של סרטוני בטיחות בטיסות. סרטונים מפתיעים, משונים ומיוחדים ממגוון מדינות. אולי סרטוני בטיחות נשמע לכם משעמם ותחום מאד ספציפי אז נכון, אבל יש כמה דברים יפהפיים שמצאתי.

הקדמה היסטורית – איך כל הסרטונים האלה התחילו בכלל? על פי חוקי "הארגון הבינלאומי לתעופה אזרחית" כל חברות הטיסה מחויבות להעביר לנוסעים הדרכה בטיחותית למקרה אסון. הסבר בטיחותי שיכלול נושאים שונים – מה עושים במקרה של התרסקות, איך לתפעל את מסיכות החמצן ועוד. אפשר להעביר את ההדרכה באמצעות הדגמה חיה, אודיו או סרטון.
והנה הבעיה – אם אני קורא את מה שכתבתי ומשתעמם אז חברות התעופה צריכות להעביר את זה ועוד לגרום לכם להתעניין ולזכור את זה במקרה של מצב אמת.
איך לעזאזל עושים את זה? פה נכנסים הסרטונים לתמונה.
עד שנות ה-80 ההדרכות התבססו על דיילות ופנטומימה אבל ברגע שהיה אפשר, הכל עבר לסרטונים. בהתחלה אלה היו סרטונים אינפורמטיביים אבל בהמשך הם הפכו למפלצת, מופע אור וזיקוקים כשכל חברת תעופה מנסה לגבור על האחרות בקרב היצירתי.

מחשבות בעקבות הסרטונים:
* מעבר ממידע לבידור: בהתחלה תפקיד הסרטונים היה לשרת את התוכן ולהעביר את המידע בצורה צבעונית יותר מהסבר פרונטלי. אבל ככל שעוברות השנים הסרטונים כבר עומדים בפני עצמם, נעשים מתוחכמים יותר והתפקיד שלהם השתנה. לא רק מידע אלא גם בידור. לפעמים נראה שהמידע משרת את הסרטון ולא ההפך.
* סרטונים למתחילים ומתקדמים: קשה לעשות סרטוני בטיחות, הם צריכים לפנות למי שזאת פעם ראשונה שלו בטיסה אבל גם לעניין את מי שראה עשרות סרטונים כאלו וכבר משתעמם. תפקיד לא פשוט.
* טכניקות לשימור הקשב: בטיחות זה משעמם ויש כל מיני דרכים לשמור על הקשב של הצופה – שימוש בסלבס, הומור, אנימציה, מוזיקה ועוד. ואם בטיחות זה משעמם אז לשתף במגוון סרטוני טיסה זה עוד יותר מסובך. לא רציתי שתברחו לי אז בחרתי סרטונים מיוחדים במיוחד ואם אתם משתעממים בכל זאת, עברו לסרטון הבא.
* הפחד מהמוות: תובנה רוחנית מטאפיזית. השעמום שתוקף אותנו כשאנחנו רואים עוד אחד מסרטוני הבטיחות הרגילים יחד עם הרצון לבדר אותנו בסרטונים צבעוניים ומשעשעים מסתירים את הסיבה להוראות הבטיחות. בסופו של דבר לעלות על פחית מתכת עם כנפיים זה מ פ ח י ד. כמו הרבה פעולות אנושיות, אנחנו מצליחים להסיח את דעתנו מהתהום הזאת בעזרת התעלמות או התעסקות בדברים אחרים.

** רוצים לצפות בכל הסרטונים כולל סרטוני בונוס? הכנתי פלייליסט במיוחד בשבילכם. לחצו כאן ותראו ישועות.

*** הערה אחרונה לפני שמתחילים: הנה סרטון מ1988 של חברת פאן אם, סרטון קלאסי כדי ליישר קו לגבי הנושא וכמובן אי אפשר בלי סרטון של אל-על עם הפנתר הורוד שעושה את זה טוב יותר (שימו לב להוראות העישון ב1:23, נא לעשן רק באזור המיועד לכך. הזיה).

רוקדים כל הדרך לבטיחות – פותחים עם סרטון של וירג'ין אמריקה מ-2013, חברת תעופה עם סרטונים מעולים. מה יש לנו כאן? מוזיקה סוחפת וקליטה, הומור משעשע וציניות מודעת לעצמה (לכל אלה שחוגרים חגורה בפעם הראשונה בחייהם). חמוד וקליל.
כמובן שברגע שיש משהו כזה כולם מקבלים השראה/מעתיקים והנה סרטון באותו סגנון של אל-על אבל עשוי פחות טוב. המממ השורות לא כל כך מתחרזות.
זה מזכיר לי שלא התייחסתי לנושא השפה – דיילת שעושה פנטומימה זה מובן בכל השפות, סרטונים אמריקאיים מדגימים באנגלית ובשאר העולם בדרך כלל נותנים שורה אחת בשפת המקום ועוד שורה באנגלית. רק באל-על מתעקשים לצלם שני סרטונים – סרטון בעברית וסרטון באנגלית. לא מבין את ההתעקשות.

משתמשים ביתרונות הטבעיים: במהלך התחקיר שלי בנושא, תמיד הגעתי לסרטון הזה בתור הדוגמה לאיך לעשות את זה טוב – אפילו השם שלו מעולה "סרטון הבטיחות האפי ביותר שנעשה מעולם". אייר ניו-זילנד עשו עבודה מדהימה עם הרכיבה על שר הטבעות. שלושת הסרטים של שר הטבעות צולמו בניו-זילנד וזאת דרך מעולה להראות את היופי של המקום יחד עם שימוש בסרטים הפופולריים ובשחקנים המוכרים. שימו לב לקפיצת באנג'י, חמוד.,

אסתטיקה יפנית: הסרטון הכי יפה שראיתי וזה נראה כמו הצגת תיאטרון יפנית מסורתית.
לפני שנה טיילתי ביפן וזה הסרטון שהוקרן בטיסה. לא יכולתי להוריד את העיניים מהמסך ומבחינתי אפשר להרחיב את הסרטון לסרט באורך מלא. דיוק בפרטים, אסתטיקה מעוררת התפעלות ודמויות תיאטרון מסורתיות גורמות לי להרגיש בסוף הסרטון שלמדתי משהו על התרבות של המדינה אליה אני מגיע. והם היחידים שטורחים להזהיר מפני עצירה לצילומים תוך כדי יציאת חירום. לכו תבינו יפנים.
בסרטון של מאחורי הקלעים תוכלו לראות איך הם לקחו את ההפקה ברצינות, כולל הענקת פרחים לשחקנים ב-2:04. היפנים לקחו את זה ברצינות יתירה.

הומור בריטי משובח: ומהרצינות היפנית להומור הבריטי. סרטון על יצירת סרטון של בטיחות בטיסה תוך שילוב סלבס בריטים. גם כאן אני מרגיש שהבנתי משהו על התרבות של המדינה אליה אני מגיע, אבל בכיוון אחר.
סדרה של שלושה סרטונים שעל הדרך גם מתרימים למטרה טובה.
אל תפספסו את רואן אטקינסון בסוף הסרטון.

מי העתיק ממי? בצד הימני סרטון של טורקיש איירליינז בכיכובו של זאק קינג, כוכב סרטונים שמתמחה במה שנקרא "אחיזת עיניים דיגיטלית". סוג של קוסם שעושה טריקים באמצעות שימוש בעריכת וידאו. בצד השמאלי סרטון של אל-על עם אמן החושים הישראלי ליאור סושרד. אחרי שרואים את הסרטון הטורקי עם הנונשלנטיות של קינג, קצת מביך לראות את "אמן החושים" הדרמטי שלנו.

אם אתם כבר נרדמים לפחות נעשה מזה סרטון: וירג'ין הבינו את הרעיון, אם אתם הולכים להירדם בסרטון אז בואו ניצור מזה. סרטון נרטיבי שמתחיל בנמנום ובחוסר הקשבה להוראות הבטיחות וממשיך לרצף סצינות חלום שלכל אחת מהן נכנסת הוראת בטיחות אחרת. מבחינה אמנותית זה מבריק, מבחינת הוראות בטיחות, לא בטוח שזה יעיל. שימו לב שזה הסרטון היחיד שלא רואים בו את המרחב של המטוס אלא מקומות אחרים.

סרטון שאי אפשר להכניס לפלייליסט: מתברר שסרטונים שמסומנים כמיועדים לילדים, אי אפשר לצרף לפלייליסטים. אז זה סרטון שלא נמצא בפלייליסט שהכנתי אבל עדיין שווה לראות אותו. סרטון אנימציה סיני עם סיפור מסגרת מוזר שבו שני נבלים מנסים לפגוע בילדים.

אמת לפרצוף: סרטון מעולה שאני לא יודע אם הוא באמת שודר אי פעם באמת. ישבתי מרותק למסך בהאזנת שיא. אחרי כל הסרטונים המיוחדים והמשעשעים, הנה האמת עצמה. תקשיבו כדי שיהיה לכם סיכוי לחיות.

ונסיים בסרטון ארוך ומוזר. אל תרגישו חובה לראות את כולו.
זה סרטון של חמש שעות ו-45 דקות שמשלב את כל הדברים הרעים שיש בלהיות עם הרבה אנשים במרחב צפוף בלי יכולת לברוח – ילדים שבועטים לך בכיסא, תינוקות צורחים ושעמום מתמשך. אה…והכל עם בובות ראווה במקום אנשים אמיתיים.
אורך הסרטו מדמה את אורך הטיסה האמיתי מנמל התעופה ניוארק ליברטי בניו ג'רזי ועד לסן פרנסיסקו. הסרטון הוא של חברה פיקטיבית בשם Blah Airlines. ויש להם אפילו אתר. הסרטון הוא פרסומת קצת מוזרה של חברת וירג'ין כי בסוף "יש דרך טובה יותר לטוס".
בונוס לאלו שמחזיקים מעמד – ב 2:05:29 הקברניט מסביר בכריזה איך לשחק "אבן נייר ומספריים".

בתוך כל המשבר של המגיפה, השבר הכלכלי, והמשבר ההנהגתי – הפציע בחיינו הסכם השלום/נורמליזציה! הסכם בין ישראל לבין מדינות ערב-שאין-לנו-גבול-איתן.
אין לי ניתוח עומק לגבי זה אבל היי אני גם לא צריך כי אני טוב בסרטונים.
אז הנה סקירה של שישה סרטונים שרוכבים על ההסכם.
שימו לב שכשאין לה מה להגיד, החרוז החוזר הוא "ביי ביי".

דרך אגב, חיפשתי שירים של אמני איחוד האמירויות עלינו ואין כלום. נאדה. זה לא מזיז להם כנראה או שפרץ היצירתיות שלהם מתמקד בתחומים אחרים.

יאללה מתחילים עם סטפן לגר ודובאי:

סטפן לגר – אני בדובאי
לסטפן יש אגו בשמיים (אני בדובאי) חלה וויב ויופי של אסתטיקה, אבל פח של סרטון. מילים שלא מתחברות לשום דבר.

השורה הכי גרועה:
"אני לא חומה ולא בוב הבנאי
כולם אש! אז מי הכבאי?
לא אני אני הפטרון
קיבלתי ת׳צק וגם אין פה המון
נעיר את המדינה כמו מועדון כי לא הולכים פה הלילה לישון"

מה סטפן יודע על איחוד האמירויות: סטפן עובר על רשימת הסטריאוטיפים ומסמן V על כולם – יש גמלים , יש מדבר, יש גלימות זהב, יש אפקט של גורדי שחקים.
בטקסט הוא מכניס הרבה פעמים מוטיבים של כסף ללא תחתית (צ'ק, אשראי,פטרון ועוד).

מדד הביי: אני ספרתי 13 פעמים.

אבו דאבי – ארקדי דוכין
ארקדי דוכין מנסה לעשות מהפך כבר כמה שנים ולשנות את האופי הרוסי-קודר-דיכאון שלו מתקופת החברים של נטשה למשהו מקפיץ יותר. בדרך כלל התוצאה קריפית (בננה, אלבום תקלוט בשם אסונות דיגיטליים) אבל בפעם החמישית שהקשבתי לשיר דווקא אהבתי.

תקציר: מוזיקה סבבה שצריך לשמוע כמה פעמים כדי לאהוב. גם הוא כמו סטפן לא אומר כלום, אבל לפחות אין משפטים לא הגיוניים.

מה ארקדי יודע על דובאי? שיש שם סוסים וממתקים? וכמובן מגדלים שמתנשקים.

הכי חמוד:
"אמא ואני, שמרית ושבי
מכפר סבי,
שיכון מכבי,
אבודים באבו דאבי
חמודים ובסבבי
זה לא טוקיו, לא פינוקיו ווסאבי"

מדד הביי: הפעם החרוז המרכזי הוא "באבי". ואפילו משנים את שם העיר ל"כפר סאבי" כדי שיתחרז.

אלקנה מרציאנו & Waleed Aljasim – אהלן ביכ
הקליפ הכי טוב בעיניי, לא סתם לזרוק דברים על איחוד האמירויות אלא שיתוף פעולה אמיתי בין שני זמרים (שכנראה אף אחד לא שמע עליהם לפני).
פה מתמקדים לא רק בסטראוטיפים אלא בעיקר בהסכם השלום.
אמנם די רדוד, כי חוץ מהמילה "סלאם" העומק הוא ברמת הנאום זכייה של מיס יוניברס.
הפעם יש כאן לא רק את "דובאי" באותיות זהב אלא גם את "תל אביב" בזהב (אני מסתכל עליך סטפן!).
הכי חשוב – יש לשניהם קול נעים והקטע של הדואט מפיל.

מה אלקנה יודע על דובאי? יש גמל, יש ערבי עם גלבייה יפה ויש נחש(?). ויש שלום.

הכי מרשים: ראיתם את השיניים של הזמר מדובאי? וואו!

הכי מביך: רקדני דבקה שסתם הכניסו אותם כי זה אותנטי. שימו לב ב1:40 שמחיאת הכפיים שלהם לא מסונכרנת עם הקצב של השיר, הם כנראה שמעו משהו אחר בזמן הצילומים.

מדד הביי: הם הצליחו לברוח מהחרוז המאוס, אבל ספרתי 5,000 "סלאם".

רינת בר – אני נוסעת לדובאי
קליפ לא משהו, רינת בר הלכה על הקונספט הזול של מילים מתחלפות על רקע גנרי של דובאי
אהבל אני אוהב את הקול שלה וזוכר לה חסד נעורים עוד מאז "אחת מאלף".

הכי לא מחובר למציאות: השורה "כמה טוב עכשיו". וואו, פשוט אחלה כאן. אכלת את הספין של ביבי? תסיטי את המבט הצידה להסכם עם איחוד האמירויות כדי שלא תשימי לב למשבר.

החרוז שהכי הרים לי גבה:
"כבר הייתי בפריז, יוון ורומניה,
תדע שבסופ״ש הזה אני עושה היסטוריה"
אני מבין שהייתם צריכים למצוא חרוז ל"היסטוריה" אבל רומניה זה לא טוב. מה עם אוסטריה או אלג'יריה? אפילו אסטוניה טוב יותר במצלול. אבל ככה זה כשחוסכים בעלויות.

הכי אהבתי: שרינת בר שרה בערבית בסוף.

מדד הביי: 7

שי גבסו – אבו דאבי
שי גבסו, הזמר שהכי מחפש את עצמו. תחילת ההתדרדרות היתה כשהוא שכר דירה במושב נחלים. דרשן סיפר לי שהוא היה דופק לו בדלת ובורח.
אז מה יש לנו כאן? מוזיקה בינונית, פילטר של קול חרוך שמקשה על ההקשבה למילים, התעלמות מכל מה שהוא אבוא דאבי ושקיעה באסקפיזם של שי גבסו וברצון שלו לברוח מהמצב .ובסוף קצת קצת פופ מזרחי.

הכי ביקורת אקטואלית לא קשורה לשיר:
"אני בטרמינל,
הנה עוד סקנדל,
עוד חבר בכנסת בלי מנת משכל"

מדד הביי:אין בכלל! אבל יש כל כך הרבה סתם. שימו לב איפה הוא מכניס את "טראמפ".

נקודה חיובית: השיר היחיד שמנסה להגיד משהו. המצב פה לא טוב ואבו דאבי כפנטזיה.

משה ריינר – אבו דאבי תל אביב
אין כמו לשמוע על העולם במבטא אשכנזי. בערוץ של ריינר אין עוד שירים וכנראה שהוא מנסה לפרוץ דרך השיר הזה והנושא האקטואלי.

הכי מביך:
שהוא אוהב לשבץ ה"א גם כזה לא נכון. לוקץ' כבר דיבר על זה.
חוץ מזה ריינר כנראה לא מכיר אף מילה בערבית חוץ מ"סלאם" ו"מרחבא".

עריכה: הכי מביך 2: תודה לשקד שקדוני ששם לב שבתגובות מעירים לריינר שהקרע הוא בכלל הטאג' מאהל…

הכי לוקח את עצמו ברצינות: הטקסט שלו בהתחלת התיאור של הסרטון:
"יום למחרת הסכם השלום ההיסטורי, בין ישראל לאיחוד האמירות ובחריין, אני נרגש להציג בפניכם את שיר השלום, "אבו דאבי תל אביב", כולי תקווה שנזכה לעולם טוב וורוד יותר, עולם שבו מכבדים כל אדם ללא הבדל דת צבע וגזע, עולם שבו הילדים שלנו, יזכו לחיות בשלום עם כל אחד."

מדד הביי: הפעם מילת המפתח היא סלאם/שלום. אני ספרתי 31 ונשברתי.

הרבה זמן עבר מאז שפינת חמשת סרטוני הסופש עלתה בפעם האחרונה. במשך תקופה ארוכה זה היה העוגן של הבלוג. כל פעם הייתי פותח את המחשב בחמישי בלילה, מלקט מתוך מה שראיתי השבוע את הסרטונים הביזארים ביותר מצד אחד אך מצד שני שיעוררו תגובה בקוראי הבלוג האדוקים. בשישי בבוקר הייתי מתעורר מוקדם, יורד להביא את העיתון שהמחלק העצלן זרק בכניסה לרחוב ומתיישב לכתוב. באש ובמים הייתי מעלה את הפוסט, אלו בסך הכל חמישה סרטונים אבל עשיתי מחקר על כל סרטון שבדרך כלל גלש לצפייה בסרטונים נוספים ועוד צריך לבשל לשבת והדגים לא יקפצו מעצמם לגריל והשתוקקתי לכתוב טקסט מדויק וחד.

מאז המשכתי לכיוונים אחרים, יצירתיים יותר. מהרצאה על פרסומות יפניות לנודלס ועד אוסף סרטונים על טרקטורים. אין כבר חמישה סרטונים רנדומליים שהקשר ביניהם הוא אני ושהם נחתו עלי בשבוע האחרון, הפוסטים עברו שינוי. כתיבה ברורה יותר עם רעיון מארגן בהיר. לאנשים קל יותר להבין כך את הסרטונים. בסופו של דבר מדובר בסרטונים שנופלים עליך בלי קונטקסט ברור. כשעשיתי הקרנה לקהל הרחב במסגרת פסטיבל "שאון חורף" זה היה חריף יותר. היתה הקרנה, הרצאה ושוב אותה הקרנה. בהקרנה השנייה היה קל יותר לצופים להתחבר, כי הם שמעו אותי מדבר והיה להם את ההקשר והתיווך.

אז עברתי לכתיבה אחרת והפינה נותרה על המדף. זה שינה גם את כמות וזמן הפוסטים. כבר אין עוגן שבועי ולכן אני מעלה כשאני רוצה וכשיש לי זמן. התחלתי גם עבודה חדשה ואני כבר לא פרילאנס ועיתותיי אינן בידי. אבל הבוקר התעוררתי ויאללה בא לי לפרסם סרטונים שיעיפו אתכם, או סתם תיהנו לראות. אז נתחיל. (דרך אגב, אפשר לראות את כל הסרטונים שעלו במסגרת הפינה בפלייליסט הייעודי)

1. מקהלת הצהלולים האשכנזית: קטע קצרצר מתוך הופעה ב1982 של מקהלה אוסטרית מטירול. לצערי לא מצאתי את ההופעה המלאה, אבל זה לא גורע מהנאת הסרטון. המצלמה עוברת ונותנת לכל אחד מחברי המקהלה את הכבוד הראוי לו. לכל אחד סגנון אחר ולשון שונה. הנה סרטון מחווה שמוריד את הסאונד ועוזר להתמקד בניואנסים המשעשעים.

2. יאללה תרימו! התחלנו עם ביזאר וממשיכים עם מוזיקה הודית בצירוף פשעי פוטושופ. בשנת 1998 דאלר מהנדי, הזמר ההודי, היה בבעיה. הוא אמנם היה זמר מצליח אבל מבקריו טענו נגדו שאותה הצלחה נובעת בעיקר מהעובדה שהקליפים שלו עמוסים בנשים יפהפיות. כדי לענות למבקריו הוא החליט להוציא קליפ שבו רק הוא נמצא. בעזרת שימוש בטכנולוגיה חדשנית של מסך ירוק ובצירוף פוטושופ בסיסי, הוא משחק את הדמויות השונות של ארבעת היסודות. שימו לב לבגדים השונים של כל דמות ולאנימציה הספציפית שמראה את היכולות המטפיזיות. דרך אגב, זה הקליפ הראשון בהודו שהשתמש במסך ירוק!

3. להתראות חינוכית… אז השבוע החינוכית הלכה לעולמה ועוד לא ברור איך התכנים ישתלבו בתאגיד החדש. כולנו חייבים לערוץ האהוב את התפתחותנו הרוחנית, היא הייתה הבייביסיטר הראשונה שלנו. יצאנו לנדודים עם סנופקין, למדנו על החגים עם קשת וענן ובמקום אמא שהייתה לה קריירה ולא טיפלה בנו, התגעגענו אליה יחד עם מרקו וקופיפו. הנה קטע מתוך פינת האופנה ב"זהו זה", פרק: הירושה, עם עצות אחיתופת. מקווה שאף אחד לא לבש הקשיב לה.

אני לא נוהג לעשות את זה לעתים קרובות ולקטוע את רצף הפוסט, אבל זאת השוואה מתבקשת. במעבר חד למציאות העכשווית קבלו איתמר תורן שלקח את הטקסט העתיק והלביש אותו מחדש. וואו. "הערב יש מסיבה והיא בטוח תהיה טובה, הוא והיא בטוח יהיו שם ורק אצלנו הדיכאון חוגג".

4. לשבור לב של ילד: ממשיכים עם 2 סרטונים דה לוקס. אז קבלו עכשיו קודם את הטקסט ואז את הסרטון הבא. את היפנים אנחנו מכירים, תרבות כל כך שונה שמתבטאת גם בסרטונים. אני לא מצפה להבין שם כלום, רק נפתח להזיה. לעומתם יש את התאילנדים. יצא לי לראות מספר סרטונים שלהם. הסיטואציות בדרך כלל מוכרות לי אבל בסוף יש שם פניית-פרסה-מנטלית כל כך חדה שאני עומד המום מול המסך. פתאום הפער כל כך ברור. אז הנה פרסומת לבנק תאילנדי שתשבור לכם את הלב. מומלץ לצפות רצוף.

5. הפרסומת הכי ארווווווכה: וחזרנו ליפנים. פרסומת גאונית שמשלבת תוכן וצורה. רצף של סדרת פרסומות קצרצרות שמשתלבים לסיפור ארוך. התוכן גם הוא קשור, כי יש כאן מאבק בין מסטיק קצר לארוך. באמצע עוברים לסיפור אהבה-פורנו מסטיק רך-ביקורת צפייה של תלמידות בית ספר-וסוף מפתיע. זה הדבר הכי מרשים שראיתי לאחרונה. אל תפספסו את הבור התסריטאי העצום בסיפור. אז שלום שבת ובתקווה שיום אחד אצליח ליצור פוסט שהתוכן והצורה ישמשו בו בערבוביה כמו הפרסומת הזאת. אה…ותודה לאחי הקטן ששלח לי את הסרטון.